יום רביעי, 18 ביולי 2018

אמא אמיתית

טרמינולוגיה של משפחת האימוץ.
כל ילד מאומץ או הורה מאמץ, נשאל פעמים רבות לגבי "ההורים האמיתיים".
לאורך השנים בהן אני שייכת למשפחת האימוץ, ההקשבה שלי לשאלות מעין אלו התחדדה.
כששואלים ילד מאומץ אם הוא יודע מי "הוריו האמיתיים", הוא בדרך כלל מבין מיד שהכוונה להוריו הביולוגיים, ומשיב בהתאם.
כששואלים הורה מאמץ את אותה השאלה, הוא קודם כל דואג להסדיר את עניין הטרמינולוגיה: מיהו ההורה האמיתי? מי שביצע את אקט ההולדה, או מי שנמצא שם בפועל, שקם בלילה, שמלווה, דואג ותומך, שנותן יד במסע החיים, שנמצא שם תמיד לעטוף בחיבוק כשתלאות הדרך מתגברות, שעוקב באמונה ובתקווה אחר ילדו שהופך בהדרגה מילד לאדם בוגר, או במילים אחרות - ההורה המאמץ.
כן, אנחנו מאוד אמיתיים בחיי הילד שלנו, אבל עכשיו כשאני כאן בוייטנאם, יחד עם שהם, ובעוד כמה ימים נפגוש את האמא הביולוגית שלה, את מי, עולות בי מחשבות על המונח "אמיתי".
כי נכון שאני מאוד אמיתית בחייה של שהם. אני שם, איתה. מצד שני, גם מי, אמה הביולוגית, מאוד נוכחת בחייה. פיזית, הגנטיקה שלה טבועה בשהם. אי אפשר להחמיץ את העובדה הזו. אני מאמינה שגם מחשבות ורגשות שהיו למי בתקופת העוברות של שהם, נצרבו בה אנרגטית. היא מאוד אמיתית ונוכחת, גם אם רחוקה פיזית, גם אם ויתרה על ההורות.
לפעמים אנחנו נכנעים לטרמינולוגיות, מובלים על ידי מילים. מינוחים יכולים לייצר מתח כאשר נותנים להם משקל יתר.
אני מבינה שאין צורך לנכס את המינוח "אמיתי" לאף אחד מהצדדים. כולנו "אמיתיים" בחיי הילדים שלנו, גם ההורה הביולוגי וגם ההורה המאמץ, נוכחים בחוויית הילד המאומץ.
מאמינה שככל שנדע לתת מקום של כבוד לצד השני (להורה הביולוגי, שמתוך נסיבות חייו בחר שלא לגדל את הילד שנולד לו), נוכל לאפשר חוויה יותר שלמה ומקבלת אצל הילד שלנו.

טקס אימוץ, 1997,
 נאם דין, וייטנאם

2 תגובות:

  1. נילי גולדשטיין15 באוגוסט 2018 בשעה 2:57

    התבטאת כאן מצויין לגבי משולש האימוץ. כאם מאמצת לשני ילדים (משתי מדינות שונות) אני מרגישה הזדהות עם דברייך.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, אני יודעת שעבור הרבה הורים מאמצים המונח "אמא אמיתית" מזמן קונפליקט. מאמינה שכדי לצלוח קונפליקטים צריך להסתכל להם בעיניים, לפתח איתם דיאלוג, למוסס אותם בעדינות כלפי פנים, ואז גם כשהם מגיעים מבחוץ, הם רכים יותר, אפשריים יותר להכלה.

      מחק