מרחב של ריפוי

Nhà Sáng Đẹp Trai
25.7.2018

שהם נולדה עם היכולת לגעת בעמקי הרגש, להגיע למקומות הכי עמוקים, הכי גבוהים. כלפי חוץ היא נוטה לעטוף את עצמה במעטה הגנה שנתפס לפעמים כקרירות, כחוסר מעורבות רגשית, אבל זו רק מעטפת.

במפגש עם מי, האמא הביולוגית, שהם באה כפי שהיא, ללא מסננים, ללא הגנות. באה מתוך סקרנות, כדי לשמוע מה היה שם, מה קרה בנקודת ההתחלה של חייה, באה כדי להיות שם עבור עצמה, אך במידה רבה גם עבור מי.

"פנטזיית הילד המאומץ" היא כמיהת המאומץ לכך שההורה הביולוגי יהיה שם עבורו, יקבל אותו, יאמץ אותו אל ליבו בחיבוק (כל מה שלא קרה אז, כשהיה תינוק). לפנטזיות יש נטייה להתנפץ אל מול המציאות, כשהן לא מסונכרנות איתה.

כשמגיעים למפגש כזה ללא הגנות, ללא ציפיות, נוצרת הזדמנות לגעת, להיות, לחוות, ובעיקר לפתוח את הלב. אני מאמינה שפתיחת הלב, היא שמאפשרת לתהליכי ריפוי פנימי להתרחש.

שהם ומי, 25.7.2018

אחד הדברים היפים שקרו במפגש, הוא ששהם אפשרה למי מרחב של ריפוי. היא אפשרה לה לדבר, אולי בפעם הראשונה בחייה, על רגשות האשמה שקיננו בה, על הבושה, על חוסר הידיעה שתמיד הטריד, לגבי גורל התינוקת שמסרה, על החשש מכך ששהם כועסת עליה.

שהם, ברגישות ובתבונה, הצליחה לפרום עבור מי את מרבית הקשרים של הקושי, של המבוכה, של ההאשמה העצמית. היא אפשרה לה מקום של קבלה, הכלה וסליחה. סיפרה לה על חייה שלה, העבירה את המסר שמי פעלה באופן נכון כשמסרה אותה לאימוץ, שהיא חיה חיים תומכים.

כשהגענו מי היתה מאוד מתוחה, אפשר היה לראות ולחוש את שרירי הפנים התפוסים שלה. לאחר השיחה ביניהן, היא נראתה מחוייכת, שלווה יותר, נינוחה. היא אחזה בידה של שהם, ונראה היה שהיא יכולה שוב לנשום, לנוח.

אני מאמינה שהמפגש יצר מרחב של ריפוי:
לשהם, איפשר מידע לגבי הביוגרפיה של חייה בתחילת דרכם, אך בעיקר איפשר פתיחה של הלב, קבלה והכלה.
למי, איפשר להסיר מליבה דאגה, איפשר לה סליחה, מנוחה.
ולי, איפשר להיווכח שכשמגיעים מאהבה, החיים מחזירים אהבה.

שהם, אוהבת אותך על היכולת שלך להיות את עצמך.